מופת

"מופת" הוא ספר הביכורים שלי. גם בקצב הסוחף של עולם התיאטרון לא יכולתי להתנתק מעולם הכתיבה שמלווה אותי שנים ארוכות.

בין מונטאז' למונטאז', ברגע חטוף בלילה לפני השינה או ביום מרוכז על יותר מדי כוסות קפה קר באיזה מוסד תל-אביבי שחוק, ככה נולד ספר הפרוזה הזה שכה יקר לליבי. אני מזמין אתכם להצצה אל העולם דרך העיניים שלי.

"יוחנן סירב. הוא לא לקח את היד, מסרב לנחמה והבנה. הוא לא יכול היה לשאת את המחשבה על הגברים והנשים עם ילדיהם, מטנפים מרצפות בבוקר שבת, כשרק לפני שנה הוא היה מהלך שם וטועם מביכורי העונה, צובט קליפת תפוז ומתבשם בשמניו. הוא יכל להרגיש את בטן האדמה החלולה ממתינה לרכבים מעשנים אפילו בידו האחת פתוחה ומונחת על הקרקע. מיצי החיים שזרמו פעם בעורקי האדמה, עכשיו הם קופסת בטון מחולקת ומהדהדת."

קניון "מופת" בסכנת סגירה. תכניות וחלומות נבנו סביב אותו בניין מהודר שניטע בלב שכונת מגורים, מוחק את הפרדס שנפרש על אדמתו בעבר. אך היום, בחלוף עשור, מבקריו דלים והעובדים בו חולמים על ימים טובים יותר ומחוזות חדשים בהם ספק אם יבקרו. כעת, כאשר פשיטת הרגל באופק וייתכן והמשועבדים לקניון ייאלצו לשוב לביתם ללא פרנסה, מישהו מוכרח להרים את הכפפה ולחתור למצוא סוף טוב לכל הסיפור.

הספר "מופת" חוקר את הרגע, מפרק את היומיום לגורמיו ופורש בפני הקורא את נפשותיהם הנסתרות של הטיפוסים השוליים ביותר שלרוב חומקים מעיניו. הספר מתאר אפיזודות בחיי דמויות שונות מעולם הקניון בשגרתן האפרורית ומקשה בשאלות על הסד הסוציאלי בו כולנו נתונים.